בחודש שעבר סקרתי במגזין דורות טכנולוגיות שעוזרות להשאיר את הזקן בדירתו ולמנוע ממנו את הצורך לעבור למחלקה לסיעוד, ובכך לחסוך ממנו הרעה משמעותית באיכות חייו בנוסף על ההרעה אותה הוא כבר חווה באיכות החיים.

באותו הגליון הופיע (במיקרה) מאמר של חגי גולן (בתגובה למאמרו של ירון רז, מנכ”ל “בית אברהם”) בנושא אשכול הדיור התומך, בו הוא מגיע לאותה המסקנה:

“הרעיון המרכזי, שראוי שיעמוד בבסיס ‘אשכול הדיור התומך’ בישראל הוא ‘מניעת מעברים’ בדיור המוגן על ידי התאמת יחידות הדיור לדייר לכל ימי חייו, מיום כניסתו לדיור המוגן”.

אפרים יאול, בספרו “הזקן הסיעודי” (עמוד 14) כותב: “בעיות שהן לכאורה סביבתיות – כגון שינוי בסביבה הטבעית, אשפוזים או החלפת דירה – מוציאות את הזקן מהאיזון העדין”.

למרות זאת, המחלקות לתשושים ולסיעודיים לא תעלמנה בשנים הקרובות, ובנוסף, גם זקנים שנמצאים כבר במחלקות לתשושים מועברים לעיתים למחלקות לסיעוד כאשר מצבם מדרדר.

מאמר זה יציג מספר טכנולוגיות שיכולות לסייע במחלקות אלה, להקטין את המעברים מתשושים לסיעודיים, להקל על חיי הדיירים מחד ועל עבודת הצוות (תוך שיפור המוטיבציה שלו) מאידך.

מעבר לפגיעה המשמעותית בפרטיות, החיים עם דייר נוסף בחדר פוגעים לעיתים גם באיכות השינה של הדייר. נחירות, אנחות או יציאות ליליות מרובות של השותף לחדר ממיטתו עלולות לגרום להפרעה רצינית בשנת הלילה. פתרון מבוסס מחקרית שיכול לעזור בצורה משמעותית הוא השמעת קול רקע אחיד (למשל רעש לבן או קולות גלים בים).  קול זה ממסך רעשים פתאומיים, מונע התעוררויות תכופות ומשביח את איכות השינה. מידע נוסף על השפעת קולות רקע בהערות 1  ו- 2 (השפעת רעש לבן על מאושפזים במחלקה לטיפול נמרץ) למטה.

ישנם בשוק מכשירים רבים ולא יקרים המייצרים קולות רקע כאלה. בחדר בו גרים שני אנשים דרושה הסכמה של שני השותפים להפעלת קול כזה בלילה – אבל יש פתרון גם אם קיימת התנגדות של אחד הדיירים. כריות המכילות רמקול בעצמה נמוכה, או רמקולים שטוחים המתחברים לכל כרית יכולים לאפשר שנת לילה טובה בלי שהשותף לחדר יהיה שותף לקולות הרקע.

מכשיר להשמעת קולות רקע – רעש לבן, גלי ים, גשם וכ”ו

 

רמקול שטוח המיועד להכנסה לכרית

טכנולוגיות למניעת נפילה ולהתרעה על נפילה:

התרעה בתחנת אחות מיד עם נסיון יציאה מהמיטה בשעות מסויימות של דייר מסויים יכולה לעזור בשני מצבים:

1. מניעת נדידה בשעות הלילה של דיירים דמנטים – האחראי על המחלקה מקבל התרעה מיידית, ויכול לטפל במצב לפני שהדייר גורם נזק לעצמו או אי נוחות לאחרים במחלקה.
2. מניעת נפילה כאשר התרעה מידית מתקבלת בנסיון יציאה מהמיטה של דייר שלא כשיר ללכת ללא עזרה, עוד לפני שהדייר יצא מהמיטה.

במחלקות תשושים ניתן לקבל ישר לתחנת האחות התרעה על חשד לנפילה כאשר דייר לא חוזר למיטתו כעבור פרק זמן מוגדר אחרי יציאה מהמיטה בלילה (בד”כ לשירותים).

תאורה המופעלת אוטומטית כאשר יש תנועה בחושך יכולה לחסוך נפילות מיותרות ולאפשר לדיירים שנת לילה טובה בחדרים חשוכים.

טכנולוגיות להתמודדות עם פצעי לחץ:

כל מי שעוסק בתחום מכיר את המזרונים המיוחדים (והיקרים) המיועדים לסובלים מפצעי לחץ. לפעמים כדאי להקדים תרופה למכה, ולמנוע את היווצרות הפצעים אצל דיירים לגביהם יש חשש להתפתחות פצעי לחץ. ישנם כיום מספר מוצרים זולים בשוק הבנוים לפריסה על גבי מזרון סטנדרטי, ובאמצעות משאבה אוטומטית משנים לחצים ואיזורים כל הזמן ומונעים בכך לחץ קבוע או מרוכז על איזור מסויים. מוצר כזה יכול לא רק למנוע פצעי לחץ, אלא גם לשפר את השינה. המחירים של המוצרים הזולים (לגביהם יש ביקורות טובות) הם בסביבות 50$, ויש גם מוצרים זולים יותר.

כאשר הדייר כבר סובל מפצעי לחץ, פרוטוקולי הטיפול המקובלים כוללים בין השאר שינוי תנוחה כל שעתיים. טכנולוגיה קיימת יכולה לתת התרעה בתחנת אחות במקרים בהם עברו שעתיים ולא בוצע שינוי תנוחה אצל דייר שסובל מפצעי לחץ. ההתרעה תחזור על עצמה כל זמן שלא בוצע שינוי תנוחה אצל הדייר.

האם טכנולוגיה יכולה לעזור גם בשיפור מצב הרוח, לחימה בדיכאון ובירידה קוגניטיבית? מחקרים רבים מצביעים על תרגול מדיטציה כדרך לשיפור ההרגשה, שיפור התודעה, מצב הרוח והקשרים החברתיים. חלק גדול מהמחקרים בנושא זה נעשו עם זקנים, גם עם דמנטים, והראו תוצאות מרשימות (3). הכנסת תחנות האזנה לטקסטים ומוסיקה מדיטטיבית במחלקות היא פשוטה למדי. הבסיס הוא מחשב אישי עם תוכנה יעודית המאפשרת תפעול עצמי קל גם לאנשים שחוששים מכל מגע עם מחשב. ההפעלה יכולה להיות גם פשוט לחיצה על כפתור. הדייר שם על ראשו אוזניות משובחות, צולל לתוך עולם קסום, ועוזב את התחנה במצב טוב יותר.

אותה תחנה עצמה יכולה לשמש גם חולים דמנטים המגיבים בצורה חיובית למוסיקה. הנושא נחקר במשך שנים רבות והתוצאות מרשימות, כולל הורדת אגרסיות של חולים דמנטים בצורה משמעותית (4).

מרחב המחיה של חולים דמנטים מצטמצם עם התפתחות המחלה. ככל שהחולה הופך להיות לבלתי צפוי נאלצים להגביל את חופש התנועה שלו, ובסופו של דבר, במחלקות לתשושי נפש החולה לא יכול לצאת מהמחלקה ללא ליווי.

במחלקות לתשושים, בהם דיירים יכולים לנוע בצורה עצמאית ולא מוגבלת (אם מצבם הגופני מאפשר זאת) קיימת דילמה לגבי דיירים עם ירידה קוגניטיבית. בשלב מסויים המחלקה הפתוחה עלולה לסכן את הדייר היות והוא יכול לצאת ממנה בלי לדעת איך לחזור, ובכלל לצאת מהמוסד ולהעלם. ההעברה של דייר ממחלקת תשושים למחלקה לתשושי נפש טראומטית ועלולה לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים של הדייר. אחת האפשרויות העומדות בפני הארגון הינה לצייד את הדיירים המועדים בצמיד או בפיסת פלסטיק המוטמנת בנעלים או בבגדים של הדייר, ומפעילה התרעה קולית ביציאה מהמחלקה או מהמוסד. הטכנולוגיה פשוטה ונמצאת בשימוש עשרות שנים בשירות חנויות, כמתקן למניעת גניבות. הצ’יפ שגורם להתרעה הוא זול מאד, ומאפשר שימוש ללא מגבלה ברגע שמתקינים את השער האלקטרוני במחלקה או במוסד.

References:

1. JW Williamson: The effects of ocean sounds on sleep after coronary artery bypass graft surgery

2. Michael L. Stanchina^, , Muhanned Abu-Hijleh, Bilal K. Chaudhry, Carol C. Carlisle, Richard P. Millman: The influence of white noise on sleep in subjects exposed to ICU noise

3. Deborah A. Lindberg: Integrative Review of Research Related to Meditation, Spirituality, and the Elderly

4. Michael E Clark, MME, MT-BC; Anne W Lipe, PhD, MT-BC; Melinda Bilbrey, BA: USE OF MUSIC to Decrease Aggressive Behaviors in People With Dementia