מספר רב של גורמים משפיעים על הרווחיות של הדיור המוגן, אבל גורם אחד משפיע במישרין על השורה התחתונה, וכולם מנסים לשפרו כל הזמן: אחוזי התפוסה של הבית.

בארגון שההוצאות הקבועות בו כבדות והבעלים רוצה למקסם את הרווחיות על העלויות האדירות של הנכס, כל תוספת של דייר משפיעה בצורה משמעותית על הרווח.

ראשוני ה”בייבי בומרס” – אנשים שנולדו מסוף מלחמת העולם השניה ועד שנת 1964 – הם בני שבעים היום, זה גיל אטרקטיבי לדיור המוגן: רובם אנשים פעילים וחיוניים, מסוג האנשים שהרשתות אוהבות לשים בתמונות הפרסומת שלהם.

ה”בייבי בומרס” האסרטיביים והדעתנים שינו את כללי המשחק בכל תחום אליו הם נכנסו: תחומי החינוך, העבודה, הסדר החברתי, הבריאות והקריירה – ועכשיו הם הלקוחות הפוטנציאלים והנחשקים של שוק הדיור המוגן.

והם ישנו גם אותו.

הארגונים שישכילו להיות אטרקטיביים לשוק החדש הזה ירוויחו. האחרים – ישרדו, או שלא.

חלק ממנהלי הדיור המוגן מבצעים פעילות קריאטיבית מגוונת (פרסום ברדיו ובטלוויזיה, פעילות במדיה חברתית, פרסום בעיתונות מודפסת, מבצעים קריאטיביים) לגיוס דיירים חדשים, ואולם המציאות החדשה דורשת יותר מאשר קריאטיביות שיווקית כדי להצליח.

שימוש מושכל בטכנולוגיות חדשות יאפשר לדיור המוגן להגדיל את כמות הלקוחות הפוטנציאליים,  להיות אטרקטיבי יותר גם בנושאים מהותיים (ואפילו קריטיים) לדיירים, ליעל את העבודה, להוריד עלויות ולהגדיל את שביעות הרצון הכללית הן של הדיירים והן של הצוות.

דוגמה לנוהל שקיימת סבירות גבוהה שישתנה בתוך כמה שנים הוא שיחת “בקר טוב”: בהרבה בתים נהוגה שיחת “בקר טוב” כדי לוודא שהדייר קם בבקר ומרגיש טוב. מרכזיה חכמה יכולה לבצע לבד את שיחת “בקר טוב” ולעדכן את הקבלה רק בחריגים, כאלה שלא ענו לשיחה. כאן יש בוודאי יעול לעומת השיטה של ביצוע שיחות טלפון לכל הדיירים, ובוודאי פחות טעויות.

האם שירות כזה הוא אופטימלי? האם הדייר החדש ישמח עם השירות (אישי או אוטומטי) שיבדוק כל בוקר את שלומו, או יראה בשירות כזה מטרד? להערכתי יותר ויותר דיירים חדשים יראו בו מטרד, ויבקשו לא להטריד אותם.

טכנולוגיה יכולה, כמובן, לפתור את הבעיה. בבתי מלון משתמשים בטכנולוגיה לא-מטרידה כדי לחסוך אנרגיה ולדעת מה מצב החדרים. מערכת ממוחשבת יודעת שהחדר התרוקן או באופן כללי אם האורח נע בחדר. דיור מוגן שיתקין מערכות כאלה יוכל לבדוק את מצבם של אלה שלא בתנועה, שלא יוצאים מהחדר. כך ניתן יהיה להתרכז בדיירים שיש חשש אמיתי לשלומם, בדרך כלל אחוזים בודדים של הדיירים מחד, ומאידך להמנע מהטרדת כלל הדיירים.

 הרווח כפול: מצד אחד יש (הרבה) זמן שנחסך ויכול לשמש לטיפול באלה שבאמת נזקקים לטיפול, ומצד שני מעלים את שביעות הרצון הכללית בכך שחוסכים בדיקות מטרידות שמזכירות לאנשים שהם אוכלוסיה בסיכון.

יש מקום שאף דייר לא רוצה להגיע אליו, ולמרות זאת רוב השוקלים כניסה לדיור מוגן שואלים עליו: “יש לכם מחלקה סיעודית?” קיום מחלקה סיעודית הוא תנאי הכרחי לחלק גדול מהפונים לדיור מוגן. השאלות האלה תהפוכנה להיות קשות יותר ככל שיעבור הזמן:

אילו שירותים אתם נותנים לדיירים שלא מרגישים טוב? שמרותקים לחדר זמנית או באופן קבוע? שנזקקים לטיפול רפואי יומי?

בתים שהתשובה שלהם תהיה “למען בטחונם ובריאותם של הדיירים אנחנו מעבירים אותם למחלקה הסיעודית” לא יזכו להרבה נקודות אצל הבייבי בומרס. למרות שיש, כמובן, מצבים בהם אין מנוס מהעברת אדם למחלקה לתשושים ובפרט למחלקה סיעודית, יש הרבה מצבים בהם ניתן להמשיך לטפל באדם בבית שלו במסגרת הדיור המוגן. כדי להבטיח טיפול טוב בעלות סבירה, חייבים להיעזר בפתרונות טכנולוגיים שינטרו את מצבו של האדם ויעבירו התרעות בזמן אמת לאחראי התורן בדיור המוגן.

 

The Oaks – איך לשמור על כבוד הזקן ועצמאותו

בגליון 138 של דורות (מרץ 2012) סיפרתי על מוסד אמריקאי שנקרא   The Oaks.

ביקרתי במוסד שלושה ימים כאורח ההנהלה. מנהל המוסד דאז, הכומר ג’יימס מקגי נלחם על עצמאות  הדיירים בכל דרך אפשרית, ובעיקר באמצעות טכנולוגיה מתקדמת.

ג’יימס מקגי (James McGee) – נלחם על עצמאות הדיירים באמצעים טכנולוגיים

המוסד קשור לאוניברסיטת קרוליינה הדרומית, שם פיתחו ומפתחים טכנולוגיות תומכות זיקנה. דיירים עיוורים, דיירים דמנטים וכאלה המועדים לנפילה עם הסטוריה של נפילות חוזרות, חיים ביחידות דיור עצמאיות.

שלומם של הדיירים מובטח על ידי התקני ניטור וסיוע המותקנים ביחידת הדיור שלהם. חשוב לציין שהמנהל לקח על עצמו סיכונים היות והתנהלות כזאת היא לא “לפי הספר”. דינם של האנשים הללו “לפי הספר” הוא להתאשפז במחלקות תשושים או סיעודיים.

עם התפתחות הטכנולוגיה והלחצים האדירים שיווצרו בעקבות ה”צונאמי הלבן”, גלים של זקנים דעתנים, משפיעים ועומדים על זכויותיהם עתידים לשנות את ההתיחסות הקיימת, ויאפשרו לאנשים להשאר בעצמאות מירבית – לא רק במוסדות כמו The Oaks- אלא בכל מקום.

הדיור המוגן יהיה חייב לישר קו עם המגמות האלה, או להפוך לבלתי אטרקטיבי לאוכלוסיות החזקות והנחשקות.

המאמר בגליון הבא של “דורות” ידון  בדרכים העומדות בפני הדיור המוגן להגדיל את האטרקטיביות שלו ולהתאים את עצמו ללקוחות החדשים: להיות בין הצומחים, ולא בין הדועכים.